ראש השנה חל בתאריכים א' בתשרי ו-ב' בתשרי (היום הראשון והיום השני של חודש תשרי). המילה "שנה" באה מן השורש ש.נ.ה., שמשמעותו היא לשנות, לחזור. מצד אחד אנחנו חוזרים על מעגל החגים, מצד שני אנחנו רוצים לשנות ולהשתנות, ולהתחדש עם השנה החדשה. הזמן שעובר לא תלוי בנו, אבל אנחנו יכולים להשפיע על איך שהזמן יעבור ומה נעשה בו.
על פי המסורת, העולם נברא בראש השנה. כלומר, אם השנה היא התשע"א, בגימטריה (חשבון האותיות במספרים), עברו 5771 שנים מאז בריאת העולם. יש גם מסורות שטוענות שהספירה מתחילה מבריאת האדם ביום השישי של הבריאה, ולא מן היום הראשון של הבריאה.

התפילה והקריאה בתורה

ראש השנה הוא החג היחיד שאותו חוגגים יומיים גם בארץ ישראל. התפילה המיוחדת ביותר בחג היא תפילת המוסף, שהיא תפילה שבאה מייד לאחר תפילת שחרית. לתפילת המוסף בראש השנה יש שלושה חלקים: מלכויות, זיכרונות ושופרות. תפילת מלכויות היא תפילה שמדברת על מלכות השמים, כלומר על הקשר בין העם לאלוהים; תפילת הזיכרונות מדברת על זיכרון הברית בין אלוהים לעם ישראל ועל אלוהים הזוכר את הכול; תפילת השופרות מדברת על הרגעים הגדולים שבהם התגלה אלוהים לעם ישראל. בכל אחד מן החלקים ישנם עשרה פסוקים: מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים, ולאחר קריאתם תוקעים בשופר. המצווה העיקרית של החג היא לשמוע קול שופר. המילה "שופר" באה מאותו שורש כמו המילה "השתפר", כלומר נעשה טוב יותר. המטרה בתקיעת השופר היא לגרום לנו להשתפר.

השופר קשור גם לקריאה בתורה. בבוקר החג הראשון קוראים את סיפור גירוש הגר וישמעאל (בראשית פרק כ"א), ובבוקר היום השני קוראים את סיפור עקידת יצחק (בראשית פרק כ"ב). סיפור עקידת יצחק מסתיים כשאברהם שומע את אלוהים קורא לו לא להקריב את יצחק. במקום זה אברהם מקריב אַיִל. השופר עשוי מקרן של איל, כדי לסמל את הקשר בין עם ישראל לאלוהים, ו"להזכיר" לאלוהים כמה הרבה אברהם היה מוכן לעשות בשבילו.

עוד תפילה מפורסמת בחג היא תפילת "ונתנה תוקף". על פי האגדה, התפילה נאמרה על ידי רבי אמנון ממגנצא, שחי בתקופת מסעי הצלב, והיה אחד מהמנהיגים של הקהילה היהודית. השלטונות דרשו ממנו להתנצר, והוא ביקש לחשוב על זה שלושה ימים. אחרי שלושה ימים, כשגילו שהוא לא התנצר, חתכו את הרגליים והאצבעות שלו. בראש השנה הוא הגיע פצוע לבית הכנסת ואמר את תפילת "ונתנה תוקף".

התשליך

פירוש המילה "להשליך" הוא "לזרוק". ביום א' של ראש השנה, לפני תפילת המנחה, נוהגים ללכת למקור מים זורמים (ים, נחל או נהר) ולזרוק פירורי לחם מהכיסים אל המים. כך מסמלים את זריקת החטאים מהשנה שעברה אל המים הזורמים, כדי להיפטר מהם.

מנהגי החג

1. נוהגים לטבול תפוח בדבש. התפוח מסמל את השנה העגולה, והדבש הוא סמל לכך שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.
2. מאותה סיבה, נוהגים לאכול חלה מתוקה ועגולה, במקום החלה הרגילה של שבת.
3. נוהגים לאכול מאכלים סמליים: רימון, כדי שנהיה מלאים במצוות כרימון; סלק, שיסתלקו כל האויבים שלנו; תמר, שייתמו (שיסתיימו) החטאים בעולם; ראש של דג, שנהייה לראש ולא לזנב; ועוד.
4. נוהגים לשלוח זה לזה כרטיסי "שנה טובה".
5. כדי שגם היום השני של החג יהיה מיוחד, נוהגים ללבוש בו בגד חדש.

צום גדליהו

ביום ג' בתשרי, יום אחרי ראש השנה, מציינים את צום גדליהו, אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון: לאחר הריסת המקדש והריסת ירושלים, השאירו הבבלים רק חקלאים ביהודה והם ממנים עליהם מושל בשם גדליהו בן אחיקם. מסתבר, שהייתה התנגדות בעם למינוי גדליהו, בין היתר מפני שלא היה ממשפחת דוד. בנוסף, גדליהו היה נאמן לבבלים, וחשב שצריך להיכנע להם כדי לשמור על המעט שנשאר. בגלל שתי סיבות אלה, גדליהו נרצח, והיום שנקבע על פי המסורת לציון הרצח הוא ג' בתשרי. רצח גדליהו קשור לחורבן, כי אחרי הרצח שארית היהודים שעוד נשארו בארץ היו צריכים לברוח למצרים, בגלל פחד מנקמת הבבלים. רצח גדליהו הוא, אם כן, השלב האחרון והסופי של החורבן.

עשרת ימי תשובה – הימים הנוראים

מראש השנה ועד יום כיפור ישנם 10 ימים. הימים האלה נקראים "עשרת ימי תשובה" או "הימים הנוראים" (מהמילה "יִרְאָה", כלומר כבוד ופחד מאלוהים). השבת שבין ראש השנה ליום כיפור היא אחת השבתות החשובות של השנה, והיא נקראת "שבת שובה", כי ההפטרה שקוראים בה מתחילה במילים: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך". לפעמים קוראים לשבת זו גם "שבת תשובה", כי זו השבת שבעשרת ימי תשובה. ישנן תוספות לתפילה בתקופה זו. למשל, בסוף הברכה הראשונה בתפילת עמידה (ברכת "אבות ואמהות"), מוסיפים את המשפט: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים, למענך אלוהים חיים".