אחו"ה בכרם

קהילה שגדלה בגינה

ראיון עם הרב תמיר ניר על איך מחברים אנשים לשכנים, לאדמה ולזהות היהודית

ספר לי על הקהילה ועל הקשר שלה לגינה הקהילתית

קהילת אחו"ה בכרם (אקולוגיה, חברה והתחדשות יהודית) צמחה בגינה. היא התחילה עם קבוצת הורים שרצתה לעשות שינוי בחינוך, ולהקים בית ספר לילדים שלהם. הם פנו אלי ב 2007, כאיש חינוך שעובד בשכונת בית הכרם בירושלים בהקשר של טבע וסביבה, עם רצון להקים בית ספר קהילתי שיהיה מחובר למקום ויחנך לאחריות סביבתית ולקיימות.

החלום שלהם התחבר לרצון שלי לעשות שינוי בחיי וליצור אלטרנטיבה לתרבות הצריכה אשר מוזנת ואף מעודדת את הניתוקים שלנו - מן המקום, מן התרבות, מן הקהילה. ניתוקים אלו מביאים לבדידות וחוסר, אותו אנו מוזמנים למלא בצריכה חמרית. מפגש זה עם ההורים הגיע לאחר ניסיון ארוך השנים שלי בחינוך סביבתי, וההבנה כי במובן העמוק, החינוך הסביבתי, שואל שאלות רחבות על הסביבה ועל החיים- לא רק על עצים ובע"ח, אלא על המרחב כולו, כולל כמובן המרחב האנושי והתרבותי, תוך בחינה של הקשרים, ההשפעות ויחסי הגומלין בין האדם לסביבתו בממדים השונים – הפיזי, החברתי, התרבותי ועוד.

לא רציתי להיות אני זה שמקים עבורם בית ספר ודואג לחנך את ילדיהם, כי סירבתי לשמר את הדפוס הצרכני של לקוחות ונותני שירות רציתי מרחב בו יחד כקהילה, נחנך את עצמנו.

חשבתי שנכון להתחיל עם הזמנה בסיסית של ההורים לקחת אחריות על החינוך, כמו גם על כלל מרחב החיים שלהם מתוך תפיסה חינוכית סביבתית שמציעה חינוך כולל, המחובר ל'חיים עצמם' בהקשרים רחבים. פתגם אפריקאי יפה טוען כי " בשביל לחנך ילד, צריך כפר שלם". רציתי לשנות את הכפר.

כך יצאנו לדרך לפני כ- 12 שנים. אחת השאלות הראשונות שעלו, הייתה שאלת המרחב הפיזי- מה יהיה ה'מקום' שלנו? והשאלה איננה רק טכנית, זו שאלה מהותית. בבירור הרעיוני שערכנו, הבנו שישנה חשיבות רבה למקום זמין בלב השכונה, שיהיה נגיש ויאפשר מרחב מוגן ובטוח לילדים. בו בזמן, רצינו ליצור מרחב מזמין, שאינו מגודר ואינו מוגדר. מרחב שיתחבר לטבע המקומי, לסביבה השכונתית, יתרום לכלל השכונה ויאפשר לתושבים להתחבר אלינו, לאו דווקא בצורה "מחייבת" כחלק מן הקהילה, אלא כמרחב מאפשר ומעודד יצירה תרבותית, מרחב שיזמן קשר במעגלים  משתנים. ככה נבט וצמח הרעיון להקמת גינה קהילתית.

 ואיך מתחברת היהדות לעשייה הסביבתית והקהילתית הזאת?

 

אפשר להגדיר את השינוי שאני מנסה להוביל כניסיון ליצור חיבורים במקום שבו יש ניתוקים. לאורך עשרות השנים האחרונות ניתן לזהות מגמה ברורה של ניתוק מן הסביבה הפיזית, החלשות משמעותית בקשרים בין שכנים, בין אנשים, ובוודאי מן הקהילה. במרחב החילוני בירושלים זיהיתי גם ניתוק, ריחוק והסתייגות מן התרבות היהודית, וכמובן,

תפיסת הקיימות והחינוך הסביבתי שאני מאוד מתחבר אליה מזמינה חיבור בשני ממדים - לאורך ולרוחב. לרוחב במובן של ראייה רחבה ואחריות לחיים של כל הנמצא לצדנו בתקופת זמן נתונה, וחיבור לאורך - בזמן, לעבר ולעתיד, תוך יצירת קשר לעבר ואחריות לעתיד והבנה שאנו חלק ממשהו גדול מאתנו.

ברוח זו, אני רואה קשר עמוק בין היהדות לתפיסת הקיימות. השבת מהווה דוגמא מובהקת לעניין. העולם היום עסוק בלהחזיק ולשלוט. יש בכך המון טוב, אבל זו תנועה מורכבת. ככל שאנו רוצים להחזיק יותר, אנו משעבדים משאבי העולם ואת האחר וגם משתעבדים יותר ויותר. אנו נשלטים על ידי הרצון שלנו לשלוט, אני מוחזק על ידי ההחזקה שלי.

השבת מציעה מחזוריות שבה ב 1/7 מהחיים אנחנו חיים במרחב חיים אחר שמזמין אותנו להרפות מההתייחסות לאחר כאל אובייקט שאני יכול להחזיק בו – ולהחזיר לו מידה של קיום עצמאי שלא קשור בי. התנועה הזו מתקיימת בצורה חזקה יותר בשמיטה וביובל – והיופי של התפיסה היהודית היא שזה תקף להכל – לאדם, לחית השדה ולאדמה עצמה. מעבר לערך של זה לעולם, יש בכך מענה לצורך הקיומי שלנו במפגש לא אינסטרומנטלי עם העולם. להסתכל על העולם בגובה העיניים. זו חזרה לחוויה של 'גן עדן'.

כל זה חיבר אותי ואת הקהילה מן ההתחלה לעולם התרבות והתוכן היהודי, רצון לא רק ללמוד על, אלא גם לחגוג יחד בשבתות חגים ולאמץ שיח על אחריות, על מצוות. זה מה שהניע אותי להיכנס ללימודי הרבנות בקולג', ובהמשך הביא לחיבור המבורך של הקהילה כולה לתנועה הרפורמית.

הגינה שלכם הייתה ממש חלק מהפריחה של גינות קהילתיות בירושלים – יכול לספר קצת על זה?

השיח עם העירייה סביב הגינה התחיל בדיון מאוד סימבולי – אנו ביקשנו מן העירייה לחבר את הגינה לצינור מים מגינה ציבורית גדולה הנמצאת בסמוך לגינה, אלא שנציגי העירייה סירבו בתוקף. השאלה הקונקרטית וגם הגדולה, היא האם העירייה מוכנה לאפשר את אותו "צינור מים חיים" שישקה ויצמיח את הגינה והקהילה...

זה בעצם מתחיל מהחיבור של התושבים לעיר ולעירייה. הסלוגן של עיריית ירושלים באותה תקופה היה "פשוט לתת שירות" ועם כל החשיבות לתת שירות טוב לאזרחים, יש משהו מאוד מקומם במשפט הזה. כי זה משמר בדיוק את אותה תפיסה צרכנית. אני סבור כי עלינו לעודד את התושבים להיות אזרחים פעילים, ושותפים בניהול העיר. וזה כלל לא "פשוט"... והעירייה, תפקידה להיות בקשר עם התושבים ולטפח אותם כאזרחים מעורבים ופעילים.

באותה תקופה היו בירושלים רק 5 גינות קהילתיות בעיר. לנוכח האתגר התאחדנו שלוש מובילי גינות והקמנו מעין לובי לנושא -כתבנו מכתבים ונפגשנו עם פקידים ופוליטיקאים בעירה, בניסיון להטמיע את התפיסה שיש כאן ממש עניין חינוכי ערכי של התושבים שמאפשר להם לקחת אחריות על המרחב השכונתי שלהם ועל העיר בכלל. לשמחתנו המאבק הזה הצליח, וזכינו לתמיכה של העירייה, לא רק בצינור המים, אלא בהקמה של מערך שלם המטפח יוזמות כגון זה ברחבי העיר. זה הפך את ירושלים לעיר המובילה בארץ בתחום זה - היום יש מעל 80 גינות קהילתיות בעיר, רבות מהן במגזר החרדי והערבי, אחת מהן הקמתי אני עם שותפים, בבית הנשיא, כאשר רובי ריבלין נכנס לתפקידו.

דוגמא נוספת הייתה בנושא קומפוסט... זה פרויקט שכשהתחלנו אותו דיברנו עם אנשי מחלקת התברואה בעירייה שלא ידעו מה זה בכלל... ואנחנו התעקשנו לא להתחיל אותו עד שהעירייה עצמה נכנסת כשותפה לפרויקט. ושוב אחרי מהלך חינוכי בעירייה ומול התושבים זה עבד, והיום זה פרויקט שהעירייה עצמה מובילה, בו משתתפים נכון להיום מעל 6000 משפחות שממחזרות בעצמן את הפסולת האורגנית שלהם. אין לזה אח ורע בכל הארץ.

ומה קורה היום בקהילה ובגינה?

לגינה הייתה תקופה של עדנה שהיו בה ערוגות אישיות, וערוגות ציבוריות וספסלים שאנשים מכל השכונה יכלו לשבת, והיינו על בסיס קבוע מקיימים בה קבלות שבת ואירועים תרבותיים אליהם היו מגיעים אנשים מכל השכונה.

מאז עבר מעל עשור, הקהילה התבגרה ואנחנו קצת במקום אחר. אנחנו נפגשים ומתפללים בבית הועד שנמצא בסמוך לגינה. זה מבנה מ 1925 והיה מרכז השכונה כשהייתה רחוקה מהעיר עד כדי כך, שהיא הייתה ישוב נפרד למעשה. בשנים שעברו נפגשו שם גמלאים 3 בקרים בשבוע וחוץ מזה הוא עמד נטוש. אנו החלטנו לשחזר באופן מסוים את המעשה שלנו בגינה – לקחת מרחב ציבורי נטוש, לטפח אותו ולהפוך אותו למרכז תרבותי, חברתי וקהילתי בלב השכונה. מלבד התפילות אנחנו מקיימים שם אירועי תרבות הפתוחים לכל השכונה, ערבי שירה וכיו"ב, בחצר של הבניין היינו שותפים בהקמת ספרייה קהילתית שבה אנשים מחליפים ספרים בחינם, וממש לא מזמן, לאחר שנים של פעולה, נצליח להביא לפתיחה בית קפה קואופרטיבי- קהילתי בקומה התחתונה ובגינה של המבנה.

ברוח הקיימות, אנו פועלים כבר שנים בשיתוף פעולה מלא עם המתנ"ס והקהילה המסורתית בשכונה. לאחרונה התרחב שיתוף הפעולה לשלוש קהילות בשכונה, השייכות לזרמים דתיים שונים כולל הקהילה האורתודוקסית מבית הכנסת המרכזי. אנו נפגשים ללימוד אחת לחודש, חגגנו יחד בחנוכה ויש תכניות גם לאירועים נוספים בעתיד – שזה ממש לא מובן מאליו.

רוצים להצטרף לקהילה?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

או צרו קשר עם הרב תמיר ניר: tamir67@zahav.net.il

new-text-side-white.png
logo_-white.png