אסתר ושתי וכוח נשי

מאמר לחג

אסתר ושתי וכוח נשי – בין פורים ויום האישה / נעם גבע

רצה המקרה או פור הגורל אם תרצו, שיום האישה הבין לאומי ב 8 במרץ נחגג בסמיכות לפורים. צירוף זה מאפשר לנו לעמוד על הקשר בין השניים ולחגוג את חודש אדר כחודש פמיניזם יהודי.

מגילת אסתר מביאה לנו את סיפורן של שתי מלכות שעמדו אל מול מלכן - האחת באמירת לא נחרץ והשנייה בהסכמה בערמומיות, בריצוי, ובתחנונים. האחת מגורשת, השנייה מקבלת את מבוקשה ומצילה את עמה. אפשר לקרוא את סיפורן של שתי נשי חזקות אלו כמייצגות שתי תפיסות של המושג "אישה" ודרכן להתבונן במה בעצם אומר לנו יום האישה.

ותמאן המלכה ושתי לבוא

את דמותה של ושתי ניתן לראות כסמל למצבן של נשים ברחבי העולם. הופעתה הקצרה וההרואית במגילה, הלא המהדהד שלה והמחיר אותו היא משלמת עליו, קוראים לנו לעצור ולהקדיש זמן ומחשבה למבנה החברתי הלא שוויוני בו אנחנו חיים. במציאות שלנו המלכה אינה שווה למלך כי נשים אינן שוות לגברים – הן מרוויחות פחות, נמצאות פחות בעמדות כוח והשפעה, וחשופות להחפצה ואלימות מצד גברים (מי שמעונין בזווית הרפורמית על ההיבט האחרון מוזמן להוריד את האסופה המקסימה לציון יום המאבק באלימות נגד נשים של "בנות דינה").

קולה של ושתי הוא קולן של נשים הרוצות להיות עצמאיות ושוות לגברים בכל מובן. זהו קול חשוב מאין כמוהו ויש לנו מחויבות חברתית לשמוע אותו לא רק ביום האישה אלא כל יום בכל שעה.

כל איש שורר בביתו 

חוסר השוויון המגדרי בא לידי ביטוי לא רק במציאות הסטטיסטית אלא בכך שכתרבות אנחנו מעריכים יותר את עולם הערכים והתכונות הגברי (כלומר אלו שהיסטורית אנחנו מייחסים לגברים) יותר מאשר את זה הנשי. למשל אנחנו מעריכים רציונאליות מאשר אמוציונאליות ומתגמלים הרבה יותר אנשים העושים עבודה רציונאליות באופייה כמדע וטכנולוגיה מאשר עבודה רגשית כחינוך וטיפול. כפועל יוצא הממשלה שלנו מקדמת תכניות לעידוד בנות למדעים, אבל אין תכניות לעידוד בנים להיות מורים, גננים או עובדים סוציאליים, למרות הפערים המגדריים האדירים והנחיצות של גברים בתחומים הללו.

לא רק בתוך עולם העבודה יש פערים. עולם העבודה כולו מוערך יותר מאשר עולם הבית והמשפחה. כשאנחנו חושבים על הגשמה עצמית רובנו חושבים על מימוש מקצועי, ולא על להיות ההורים הכי טובים שאנחנו יכולים להיות, והמבנה של שוק העבודה שלנו משקף זאת.

למעשה אפשר לומר שזה המחסום העיקרי העומד בפני שוויון מגדרי. מבחינה פורמאלית הסרנו את כל החסמים המונעים מנשים לעלות ולתפוס חצי מעמדות המפתח בחברה, בפוליטיקה, באקדמיה, בעולם העסקים. אך בפועל בעולמות הגבריים הללו ממשיכים לשלוט גברים. פתחנו את הדלת, אבל החדר עדיין מלא בגברים ונשים צריכות להיאבק בכל כוחן בשביל להיכנס ולדחוק את הגברים החוצה. ככל שעולה הדרגה כך זה נהיה יותר קשה.

ותלבש אסתר מלכות

דמותה של אסתר היא מורכבת ולמעשה היא הדמות היחידה במגילה העוברת שינוי עמוק. בתחילת המגילה היא המודל לאישה הכנועה - כזו  העולה לגדולה בזכות יופייה ונשארת כפופה לגברים השליטים בחייה – מרדכי ואחשוראש.

אך כאשר היא מתחילה להבין מקומה בתוך הדרמה המתחוללת סביבה, את הכוח שיש לה ואת האחריות שבאה איתו מתחולל בה שינוי המתבטא במילים "ותלבש אסתר מלכות". אז היא עוברת מתפקיד פאסיבי ולאקטיבי ומצווה על מרדכי לכנוס את כל היהודים ולצום. מול עמה פנימה – אסתר לוקחת את עמדת המלכות החזקה הדומה לזו שניסתה לקחת ושתי.

אך בניגוד לושתי, כאשר אסתר באה לעמוד מול המלך היא עושה זאת מתוך עמדתה כאישה הכפופה לכוחו ופועלת בדרכים נשיות להשיג את מבוקשה – בצורה עדינה, עקיפה, ואולי אפילו קצת מפתה ומעל הכל, היא יוצרת את הסיטואציה בה היא יכולה להביא את החולשה שלה ושל עמה בפני המלך – ונותנת לו לפתור את הבעיה.

במבט ראשון, בטח מנקודת מבט פמיניסטית אנחנו זעים בכסא באי נוחות נוכח צורת ההתנהלות הזו המשאירה את הסדר הפטריארכי על כנו. ובאמת עם כל ה"נהפוך הוא" של גורל היהודים, מצבן של הנשים לא השתפר בסוף המגילה ולא במשך מאות שנים לאחר מכן.

אך במבט שני אפשר לראות שדמותה של אסתר אומרת לנו משהו עמוק יותר. היא מפנה את תשומת ליבנו אל האישה לא כמציאות סטטיסטית, אלא כאידיאל אנושי, אל הכוח הגלום ברגישות, בעדינות, בתלות ההדדית ובכל אותן תכונות נשיות. במילים אחרות אסתר אומרת לנו  שיום האישה הוא לא רק היום של הנשים, אלא הוא גם יומה של הנשיות – יום שבו אנחנו יכולים לחגוג ולהעלות על נס את כל אותן תכונות שהתרבות שלנו ואנחנו מייחסים לנשים.

נהפוך הוא

זו הזדמנות להיזכר שאם אנחנו רוצים חברה שוויונית באמת אנחנו צרכים לתת לכולם, גברים ולנשים את האפשרות והמוטיבציה לבטא בחייהם גם את התכונות הנשיות – בין אם זה בבחירת קריירה (ומעניין שאפילו השפה שלנו מסלילה את הגנן הגבר לעבודה פיזית בגינה ולא עבודה רגשית בגן הילדים)  או בביטוי של רגשות, אכפתיות, תלות הדדית וחולשה.

באווירת החג מספיק אם נדמיין איך יראה עולם שבו באמת יתהפכו היוצרות, שבו נאמין, שמורות וגננות עושות עבודה לא פחות חשובה מעובדי הייטק (ולא רק כמס שפתיים אלא גם בשכר)? שבו נעריך את מי שיוצא לאסוף את הילד בגן לא פחות מאשר את מי שנשאר שעות נוספות? שבו נצביע לפוליטיקאי שמביע חמלה לא פחות מאשר לזה שמביע עוצמה? 

המלך אחשוורוש הציע לאסתר עד חצי המלכות. כמה אנחנו מציעים לה?

נעם גבע הוא מנהל תחום הניו מדיה בתנועה הרפורמית

וממייסדי עמותת מכנה משותף לשוויון מגדרי 

text.png
logo-square.png