"כל יהודי שאינו מאמין בנסים אינו ריאליסטי"
דוד בן גוריון
תוספת לברכה על הנרות
ברוך אתה ה' אלוהינו אורו של עולם נותן תקווה מתוך המסתורין.
הנרות הללו
הנרות הללו שאנו מדליקים על הניסים ועל הנפלאות ועל הפעולות ועל היצירות שעשית עם כולנו בימים ההם ובזמן הזה. וכל שמונת ימי החנוכה הנרות הללו קודש הם. עומדים הם לפנינו כתזכורת לכל הטוב הבלתי צפוי שנפל בחלקנו עד כה, כדי לעודדנו להמשיך ולקוות ולפעול להגברת הטוב, היופי והשמחה בכל דיבור ומעשה בחיינו היום יומיים, בינינו לבין עצמנו ובינינו לזולת.
חיים רכניצר
הנס הוא חריגה מהטבע, משהו שנראה כבלתי אפשרי. והנה המציאות מראה לנו שוב ושוב שהתפיסה שלנו על מה אפשרי ומה אינו אפשרי משתנה עם הזמן. את אור הנסים אנו מדליקים בשביל לראות את החושך והמיסתורין בשביל לזכור שלא הכל אנחנו יודעים ולזכר האפשרות גם היום להאמין. חנוכה הוא חג שמספר לנו על נס פך השמן, אחת ממצות החג החשובות הוא פירסום הנס ולכן אנו מוזמנים לחשוב על מושג הנס בחיים שלנו …
מקור הנס
" מאי חנוכה? כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום , בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח (וחתום) בחותמו של כוהן גדול , ולא היה בו אלא להדליק ליום אחד (את מנורת המקדש). נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום החשמונאים ועשאום ימים טובים בהלל והודיה."
מסכת שבת דף כא ע"ב
טבעו של הנס / הרבה מירה רגב ונעם גבע
הסיבה העיקרית למצוות הדלקת נרות החנוכה הוא "פרסום הנס" ועל כן על החנוכייה לבעור ליד החלון, שיוכלו לראות אותה. מנקודת המבט הדתית האמונה בנס היא האמונה בהתערבות האל במציאות הטבעית, היומיומית. אמונה ביכולתו של האל לשנות את הטבע שהוא עצמו ברא ובורא כאקט של מחווה ורצון טוב עבור האדם.
אך את הנס אפשר להבין גם אחרת. ההיסטוריה מראה לנו מראה שהטבע עצמו אינו מובן לנו כפי שאנו חושבים, ושהמציאות מפתיעה אותנו שוב ושוב. יש בעיות שבשביל להבין ואותן ולפתור אותן אנו זקוקים לחרוג מהמובן מאליו שלנו ולהציע פתרונות שנראים בתחילה לא מציאותיים או "על טבעיים" .
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד
מזמור תהלים ל' בניגון תימני עתיק
גם זה נס
מדרש ציורי מתאר את מערכת היחסים השמיימית בין היום והלילה בארבע תקופות השנה כמערכת "בנקאית" של מתן הלוואות ופריעתן:
מן תקופת טבת עד תקופת ניסן – הלילה פורע ליום;
(מדרש תהלים יט, ח)
מן תקופת ניסן עד תקופת תמוז – היום לוה מן הלילה,
וכמה פורע זה לזה ולוה זה מזה? אחד משלשים בשעה;
ומן תקופת תמוז עד תקופת תשרי – היום פורע ללילה;
ומן תקופת תשרי עד תקופת טבת – הלילה לוה מן היום.
נמצא בתקופת ניסן ותשרי אינן חייבין זה לזה כלום.
סכום ההלוואה והפירעון בבנק ההלוואות של תקופות השנה שווה – "אחד משלושים בשעה", היינו שתי דקות ביום. והוא מתפקד בסדר מופתי ובשקט:
"ואין אחר שומע ביניהם, ואין מדיינין כבני אדם" (שם).
