חג החנוכה הפך במאה העשרים מיום זיכרון שולי לחג מרכזי, ובמובנים מסוימים לחג החשוב ביותר מבחינה אידיאולוגית. כיצד הפך מועד שאינו מוגדר אף כיום טוב ,שכלל אינו מוזכר בתנ"ך, שגיבוריו אינם אהובים על המסורת היהודית לדורותיה, לעוגן המרכזי של חגי השנה?
הקשר בין המהפכה הציונית לחנוכה
אחת האחראיות למהפך ביחס לחנוכה היא התנועה הציונית שבמשימה לבנות יהודי חדש, גאה, לוחם ושורשי השתמשה בסיפורי מלחמות המכבים כחומר בבנית המיתוס של הצבר, או המאצ'ו הישראלי החדש. על אף שספרי המכבים מציגים מאבק לאוטונומיה דתית, תפסה הציונות את מאבק המכבים כמלחמת שחרור לאומית המקבילה למאבק השחרור הלאומי המודרני. יש לציין כי ספרי המכבים כספרים חיצוניים לא היו ידועים ליהודים במהלך הדורות והפרטים המועטים שבספרות חז"ל על מלחמות החשמונאים לא הספיקו לבניית הסיפור הידוע לנו היום. שילוב בין ממצאים חדשים לאידיאולוגיה חדשה שינו את חג החנוכה כליל.
תקצר היריעה מלתאר את מבוע היצירה הציונית שטיפל בכלים חדשים בחנוכה בטכסים, מחזות, ספרות, שירה ופובליציסטיקה בהתלהבות ובכמות שלא העידו דווקא על איכות. דוגמא אחת לכך היא בנאום של מנחם אוסישקין לפני הסתדרות המכבי באודיסה ב1917- :
"המכבים מצויינים ומפוארים מאין כמוהם ברוחם, רוח עז. ובימינו אלה אשר הפשרה והויתור והדלות הרוחנית הם מסימניהם המובהקים ראוי לכם צעירי ישראל שתזכרו ותעריצו את זכרו של אותו הנער (בנה של חנה שהקריב עצמו ולא אכל טריפה מול אנטיוכוס). אל פשרה צעירי ישראל, אל ויתורים בחייכם ובשאיפותיכם הרוחניות. רצון כביר, משמעת המחשבה, מסירות עד אין קץ למשא נפשכם – הנה המתכונת לחייכם."
יסוד אגודת הספורט מכבי, אירגון מכביות בינלאומיות, מירוצי לפיד, יסוד תנועת נוער ע"ש המכבים, כל אלה תרמו להעצמת המיתוס הצבאי והגופני שיצר את המשוואה המכבים = הציונים. בימינו עדיין קיים זכר לסממני השוביניזם המכבי אך עוקצם קהה במשך השנים וההתלהמות הצבאית לאומית בימות החנוכה בוטה פחות ומוגבלת לכיתות בית הספר.
התשובה החרדית למיתוס המכבים החדש. חנוכה כחג הבדלנות הדתית
יהודה המכבי הוא דמות הידועה לכל תלמיד כיתת גן במדינת ישראל. אך האם תיאור זה מדויק? המסתובב בשכונות החרדיות בארץ ובעולם ימצא כי סיפור המכבים כלל איננו חלק מסיפור החג הידוע להם. המאבק הצבאי איננו נמצא בסדר העדיפויות האידיאולוגי של קבוצה זו, הטקסטים שהתגלו על מלחמות המכבים אינם מעניינים אותם, וחנוכה נחגג כזמן זיכרון לנס פך השמן המוזכר בתלמוד. הקונטקסט ההיסטורי של אותו נס, מה קרה לפניו או אחריו, אינו מובלט או מטופל.
כאשר חוגים חרדיים לא ציוניים נדרשים לעסוק בסיפורי המכבים קריאתם את ההתרחשויות ההיסטוריות שונה לחלוטין. לדעתם לאומיות בנוסח המודרני לא ענינה את המכבים. הם יצאו למלחמה כאשר לא ניתן להם לחיות על פי מצוות דתם. הם מצביעים על העובדה שהמאבק איננו רק ביוונים אלא לא פחות במתיוונים, אותם יהודים המושפעים מהתרבות ההלניסטית שהם אשר הכניסו פולחנות זרים למקדש. מאבק המכבים בהשפעות הזרוֹת שאינן יהודיות אותנטיות הינו מושא להזדהות החרדים במאבקם בציונות החילונית או בתנועות היהודיות הליברליות.
"לפיכך משמעות ימים אלו היא נצחית. וגם בימינו אנו היא בעלת משמעות מאלפת להבנת המאורעות שעברו עלינו, כמו השואה ונסיונות ההשמדה של הערבים בתקופתנו – התמודדות פיזית. פעולות המיסיון לגרום להמרת דת רח"ל מבחוץ, והמאבק הקשה עם המתבוללים בקרב אחינו התועים והמתעים – התמודדות רוחנית, הדומה למאבק החשמונאים עם היוונים ועם המתיוונים…
פולחן תרבות הגוף היתה סיבה עיקרית למאבקם של המתיוונים בשומרי התורה…
גם בימינו אנו רואים שמלבד ההמשכות אחר החוכמה היוונית (תרבות המערב), גם האלילות הספרטנית – ה"ספורט" מפילה חללים רבים בתוכנו, באשר אינו משמש אמצעי לבריאות אלא כ"תרבות" ומביא להתמכרות אליו כפולחן. ועד כמה גדול השיבוש הרעיוני של בני ימינו, מלמד האבסורד הגדול, ששם אחת מקבוצות הספורט שבארץ אינו אלא "מכבי"!
(ימי החנוכה ירושלים תשמ"ט עמ' 17-18 )
עמדת היהדות הליברלית. חנוכה כחג הפלורליזם הדתי
בטקסי חג החנוכה בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות מדגישים את רעיון היות המכבים "מעטים מול רבים" אך זאת לא כחלק ממיתוס הגבורה היהודי אלא כחלק ממאבקם של המכבים לעמוד על זכותם לבטא את שונותם הדתית בתוך מגוון האמונות ששררו באימפריה היוונית סורית. מאבקם של המכבים אם כן הוא מאבק לזכות המיעוט לחיות את חייו בשונה מהרוב, כלומר מאבק לפלורליזם דתי. הבנה זו של חנוכה עולה בקנה אחד עם מאבק היהודים נגד הימין הנוצרי בארה"ב לשמור את הפרדת הדת מן המדינה ואת המאבק ללגיטימציה מימסדית של התנועות הליברליות הקטנות בישראל
הגישה הפלורליסטית לחנוכה מצביעה על כך כי החברה שלנו מורכבת מתערובת של שוני ואחידות. אנחנו רואים אנשים בצבעים שונים, מעדות שונות, המדברים שפות שונות והינם בעלי דעות שונות. מבנה החברה שלנו יכול להיות דומה לחנוכיה : אנו שונים זה מזה אך עומדים יחדיו על בסיס משותף.
תפיסת החנוכה של תנועת החסידות. היכן נמצא המקדש בארץ ישראל או בתוך גופנו?
תנועת החסידות היתה התנועה הראשונה בעת החדשה שגאלה את חג החנוכה משוליותו. החסידות הרדיקלית בראשיתה שמה במרכז לא את ההתרחשות ההיסטורית או הקשר הטריטוריאלי לארץ ישראל אלא את ההתפתחות וההתרחשות האישית רוחנית. את חג החנוכה תפסה החסידות כחג היטהרות נפשית. חנוכת המקדש הוא סמל להיטהרות גופנו שהוא הכלי, כלומר המקדש, לאור האלוהי שיבוא לשכון בתוכנו עם היטהרותנו. הגישה הא-היסטורית של החסידות חיברה את חנוכה למקורות הקבלה ונתנה משמעויות פנימיות חדשות לאור נרות החנוכיה.
חברה מתיוונת או לוחמת בהתיוונות? החברה הישראלית לאור סיפור החנוכה
שאלת ההתייוונות היא שאלה העולה בהקשר של חנוכה בישראל המודרנית. התרבות האמריקאית דומיננטית מאד בחיינו. מילים באנגלית חודרות לשפתינו, מותגים מחו"ל הם סמלי המעמד בחברתנו. האם זו תופעה חיובית או שלילית? מה המינון הנכון בין "הדברים שלנו" והשפעות מן החוץ? איך מתקשרים חיינו למאבקם של המכבים בהתיוונות. חג החנוכה שואל את השאלה המורכבת של השתלבות תרבותית מול בדלנות תרבותית. סביב חג החנוכה מתעוררות שאלות אקטואליות הבוחנות את גיבורי התרבות של החברה ואת השתנותם, סיפור הקרבתה של חנה את שבעת בניה הבונה את רעיון קידוש השם בספרי המכבים הופך לסיפור מופת עם ראשית הציונות וקום המדינה ומאבד את חינו במהלך השנים עד שבחלקי ציבור מסוימים נחשב לסיפור מגונה.
חנוכה היום הוא סמל לבדלנות כמו גם לפלורליזם, לציונות חילונית כמו גם לתפיסות מדינת הלכה. חנוכה הוא שדה קרב אידיאולוגי לקבוצות שונות ביהדות שכולן מחזיקות בתפיסה היכולה להיות מוצדקת כהבנה האותנטית של החג.
עמדת היהדות המתקדמת הינה בעייתית במיוחד. מצד אחד קיימת הנטייה לקבל את המגוון כביטוי לעושר תרבותי חיובי אותו יש לעודד ביהדות. מצד שני קיימת סכנת ה"כולם צודקים" או בריחה להסתכלות מבחוץ וישיבה לא מעורבת על הגדר. חנוכה נוגע בשאלות תרבותיות ודתיות ויתר פלורליזם יכול להביא לחוסר חוט שדרה אידיאולוגי. מה שיכול להיתפס כיתרון מנקודת מוצא פוסט מודרניסטית נראה לי כאינו אפשרי מבחינת הראייה היהודית המתקדמת. ההסתכלות האמפטית של התפיסה הציונית בראשיתה את החרדיות העכשווית, ההתענינות בכל מגוון החנוכות – אל לה לכבות את החנוכיה שלנו.
נר החנוכה הרפורמי הוא מין נר חנוכה ישראלי מוזר שכזה, אוהב את אחיו לחנוכיה המשתדלים בכל כוחם לשרוף זה את זה (וגם אותו). שלא כמוהם הוא אינו רוצה לדלוק לבד, הוא מעונין להיות חלק מאורה השלם של החנוכיה, אך הוא גם אינו מוותר על אורו הבהיר, האמיץ והמכבד כדי שיוכל לספר את סיפור החנוכה המיוחד שלנו, של המאבק בכוחות אופל המנסים לכפות מקח וממכר פוליטי, יצרים ושררה על היופי שביכולת המסורת היהודית לבטא באינספור דרכים טהורות אורח חיים, מנהגים, אמונות ודעות. עוד אמת בין שאר אמיתות, ולא האמת האמיתית מכולן.
