אסתר ושתי וכוח נשי

מאמר לחג

זוגיות ומעמד האישה – הרהורי פוסט-פורים

הרבה גליה סדן

מעמדה של האישה ומעמד הנשים כולן איננו נקבע בעולם שכולו נשי. רק מתוך התמודדות עם השונה, עם האחר, אנחנו מגבשים ומגבשות את זהותנו. על כן, כל דיון במעמד האישה צריך שיתקיים מתוך ראייה כוללת של עולם גברי-נשי ונשי-גברי, מתוך בחינה של יחסי הגומלין שביניהם כמו-גם יחסי הכוחות שביניהם.

 

כבר חז"ל עמדו על כך. את הפסוק "ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה" שבפרק השני בבראשית, הפסוק המתאר את בריאת האישה מצלעו של האדם, מפרש המדרש בדרך יצירתית ביותר. חז"ל פרשו את המילה "צלע" במשמעות של "צד", כמו בביטוי "צלע המשכן" (=צידו של המשכן) וכמו במשולש שווה צלעות. האדם הראשון נולד דו-פרצופין, אנדרוגינוס, ולו שני צדדים, צד הגבר וצד האישה, שנוסרו והופרדו על ידי אלוהים בניתוח המתואר בפרק ב'. ולאחר שאנדרוגינוס דו-מיני זה נוסר לשניים, יכלו הזכר והנקבה להסתכל זה בפני זה, ולהתחיל לעמוד על המשותף והשונה שביניהם. מכאן מתחיל הדיון על מעמד האישה, שהוא בעצם בו-זמנית גם דיון על מעמד הגבר.

על כן, עלינו לדבר לא על נשים לחוד וגברים לחוד, אלא על זוגיות ועל הקשרים השונים בין גברים לנשים, מפני שמתוך קשרים אלה אנחנו מתמודדים ומתמודדות עם מעמדנו במעגלים החברתיים השונים, אלה הקרובים לנו ואלו הרחוקים יותר. כשבוע מפריד השנה בין פורים לבין יום האישה הבינלאומי ב-8 במרץ. סיפור הקשר בין ושתי ואחשורוש הוא סיפור עצוב, סיפור של חוסר תקשורת. כזכור, ושתי ואחשורוש חוגגים בשני משתאות שונים, בשני חדרים או ארמונות שונים. שניהם עסוקים באורחיהם, הוא באורחיו והיא באורחיה, והניתוק רב על הקשר.

 

והנה, אחשורוש מחליט שהוא חפץ לראות את המלכה ולהראות את יופיה לאורחיו, והוא מכריז על כך קבל עם ועדה. הסריסים יוצאים אל ארמונה של ושתי, ובפני כל אורחותיה, כפי שניתן לשער, מכריזים על כך שהמלך חפץ לראותה. אלא שהמלכה ממאנת. היא פגועה מן ההשפלה הפומבית, ועל כן היא מכריזה, כנראה באופן פומבי, שאיננה באה. וכך חוזרים הסריסים אל המלך בידיים ריקות, והוא מתבזה לעיני אורחיו, אחר שכבר הודיע להם שהנה-הנה עומדת המלכה היפיפייה להגיע. הפיצוץ הוא בלתי נמנע, וכתרה של ושתי ניטל ממנה.

 

מה יש לנו כאן?

 

ניתוק בין המלך למלכה, בין הגבר לאישה; תקשורת משובשת באמצעות צד שלישי; השפלה הדדית; כעס, פיצוץ ופירוד.

 

לעומת חוסר התקשורת בין אחשורוש לושתי, סיפור יחסיו עם אסתר בחלקה השני של המגילה מפרק ה' ואילך הוא סיפור שונה לחלוטין. כאשר נודע לאסתר על הצו להשמדת עמה, היא אוזרת עוז בעידודו של מרדכי להגיע אל המלך מבלי שקרא לה. היא מגיעה לגינתו וניצבת מולו – לא קרואה, חוששת, ברגע גורלי גם מן הבחינה האישית וגם מן הבחינה הלאומית. זהו רגע של מבחן, ושניהם צולחים אותו בהצלחה. הם מחליטים לתת אמון זה בזה, הם מחליטים להתקרב.

 

אסתר בוחרת בזירה שאין פרטית ממנה – גינתו הפרטית של המלך, ולא במשתה פומבי, לפרוס לפניו את בקשתה ובעיית עמה.

 

היא בוחרת לבטוח בו, בכך שהיא באה אליו לא קרואה, ונותנת בו אמון שלא יארע לה דבר. אחשורוש מצידו, גם הוא יוצר סיטואציה אינטימית – הוא שואל את המלכה: "מה לך אסתר המלכה?", שאלה אינטימית ורגישה, ומבטיח לה את חצי המלכות. גם הוא צריך לתת בה אמון, אמון שלא תנצל את נדיבותו לרעה, שלא תיקח ממנו חצי המלכות. בתהליך איטי של שלוש פגישות, מתקרבים המלך והמלכה זה לזה. תמיד באינטימיות, תמיד בפרטיות, בצעדים קטנים וברגישות, בשאלות ולא בצווים ודרישות.

 

אסתר ואחשורוש יוצרים מודל של זוגיות שונה – כזו שניתן לפתור בה בעיות וסכסוכים, כזו שמותר לומר בה "טעיתי", כזו שיש בה אמון, אהבה והקשבה המביאים לידי יצירתיות. יצירתיות כזו המאפשרת לאחשורוש למצוא פיתרון, ועל אף שאת הנעשה אין להשיב, ניתן להוציא פקודה חדשה המאפשרת ליהודים להתכונן ולהתגונן על נפשם.

 

אסתר לא יכולה הייתה להגיע לכך לולא הבינה מי היא ומה חשוב לה. אחשורוש לא יכול היה להגיע לכך לולא הבין מי הוא ומה חשוב לו. שניהם היו צריכים לעבור תהליך, לפעמים מכאיב, בטרם נפגשו כמו-מחדש בפרק ה' במגילה.

אבל כאשר הם נפגשו, הם נפגשו מתוך כבוד הדדי, הקשבה ואהבה – כאלה המביאים איתם אורה ושמחה וששון ויקר. 

הרבה גליה סדן מכהנת כרב בקהילת בית דניאל בתל אביב-יפו

text.png
logo-square.png