“תמיד האמנתי שמרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום. ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת הזו, מוכיחים עם רבים אחרים, שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות. אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יש דמוקרטיה, יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות, כפי שהיו [בשנות 92'] ונתנו לנו את המנדט לעשות את מה שאנו עושים ולהמשיך בכך.")

 

- מתוך נאומו האחרון של יצחק רבין - בכיכר מלכי ישראל, תל אביב, י”א בחשוון תשנ"ו | 4 בנובמבר 1995)

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני מספר אישי שלוש-אפס-ארבע-שלוש, רב אלוף במילואים, יצחק רבין, חיל בצבא הגנה לישראל וחיל בצבא השלום, אני ששלחתי גיסות אל האש וחיילים אל מותם, אומר לכם:.... אנו יוצאים היום למלחמה שאין בה הרוגים ופצועים, ולא דם ולא סבל, וזו המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה, המלחמה על השלום..... בספר הספרים שלנו נזכר השלום על צרופיו השונים, מאתים שלושים ושבע פעמים. מספר זה שאנו שואבים ממנו את ערכינו וכוחינו, מספר ירמיהו, אצטט מהקינה על רחל אמנו: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך, נאום יהוה". לא נחדל לבכות על ההולכים, אבל אנו חשים שיש שכר לפעולתנו, כדבר הנביא (יצחק רבין, מתוך נאום בפני הקונגרס האמריקאי לרגל חתימת השלום עם ירדן).

​

- מתוך נאומו האחרון של יצחק רבין אל מול חברי הקונגרס האמריקאי