" מדי בוקר אדם מתעורר
על שפתו של  ים המחר
ושואל את עצמו לחצות
או לא לחצות"
אריה סיוון

שביעי  של פסח, הינו החג החותם את חג  החירות. 
בשביעי של פסח אנו מציינים את הרגע הדרמטי של חציית הים, הרגע  בו המצרים מאחורינו, הים מלפנינו והכל לוחץ. זהו רגע של הכרעה, רגע של אמונה, רגע של חלוציות, ושל קהילה.

מדרשים רבים נכתבו על חציית הים, אולם מה שמאפיין את שביעי של פסח יותר מכל היא השירה- שירת הים. 

"  אָשִׁירָה לַּיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה" (שמות טו' ב') שירת הים היא שירה מיוחדת, השירה של אנשים שקולם היה מושתק שנים כה רבות, מעבדות ומפחד, שירה של אנשים שעברו דרך זעקה גדולה וחרדה גדולה, שירה של גאולה, ושירה של קהילה בה גם הגברים וגם הנשים נתנו את קולם.

אולם גם על רגע השירה הזאת מעז המדרש לשאול או לתמוהה: 
" באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא. אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?! (מסכת סנהדרין ל"ט ע"ב)

המדרש מעלה את השאלה האם ראוי לומר שירה כאשר המצרים טובעים בים.

​

הורידו את האוספה, קראו ושירו את שירת הים או הצטרפו לאירועי שירת הים בקהילות שלנו