מיגון לשמחה
שבת תקומה

בין יום השואה ליום הזיכרון והעצאמות

בליבם של ימים אלו, בין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות אנו חוגגים בקהילות התנועה את שבת תקומה (על משקל שבת תשובה). השבת הזו משלבת בין שמחת ההתחלה לבין כובד הראש ואפילו היראה של הזיכרון וחשבון הנפש. שבת המוקדשת לרקום מארג עדין בין ההתרגשות של ההתחדשות, לבין הצער והאובדן, וחשיבה על מה שאנו רוצים עוד לתקן בחזון שלנו לאדמה, למדינה ולחברה. 

שבעת ימי תעודה / הרב מרדכי רותם

בתהליך עיצובו מחדש של הלוח העברי במדינת ישראל יש לתת את הדעת באופן מיוחד לשבעת הימים שבין יום השואה ליום העצמאות. כשם שיש לנו עשרה ימים, "עשרת ימי תשובה", בין ראש השנה ליום הכיפורים, מן הראוי לקבוע את הימים שבין יום השואה ליום העצמאות כ"שבעת ימי תעודה".


כפי שבין ראש השנה ליום הכיפורים נדרש היחיד לעשות חשבון נפש, לבחון את מעשיו בינו לבין המקום כמו בינו לבין הבריות, כשם שהיחיד מצווה לחזור בתשובה, להתנצל, להתחרט ולפעול כדי לתקן את דרכיו, ו"תפילה ותשובה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", כך, בשבעת ימי התעודה שבין יום השואה ליום העצמאות צריך עם ישראל – כציבור, לבחון את עצמו, לבדוק מדי שנה בשנה עד כמה הוא מצליח להגשים את התעודה שהוטלה עליו, את ייעודו, את מורשת המוות של השואה, את מורשת החיים של יום העצמאות. בשבעת הימים האלה ראוי שעם ישראל יעשה את חשבון הנפש ויבדוק בפנימיותו כיצד הוא מתמודד עם התעודה הניצבת בפניו: לבנות את עתידו על עם ישראל, שלו עצמו. שבעת ימי התעודה האלה צריכים להיות מיועדים גם ליחיד, אך בעיקר לחברה ולמוסדותיה, מוסדות הציבור. מערכות הציבור השונות הן שצריכות לבחון את עצמן ואת פעלן בימים שבין יום השואה ליום העצמאות.

לדרשה המלאה >>

וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות (ישעיהו ב', פסוק ד)

שיעור לקראת שבת תקומה

עם הרב בני לאו והרבה פרופ' דליה מרקס

שיר ליל שבת
מילים: יהודה עמיחי


הֲתָבוֹאִי אֱלַי הַלַּיְלָה?
כְּבָסִים כְּבָר יָבְשׁוּ בֶּחָצֵר.
מִלְחָמָה, שֶׁאַף פַּעַם לֹא דַּי לָהּ,
הִיא עַכְשָׁו בְּמָקוֹם אֲחֵר.

וּכְבִישִׁים שָׁבִים בְּלִי הֶרֶף
לְבָדָם, כְּסוּס בְּלִי רוֹכְבוֹ
וְהַבַּיִת נִסְגָּר בָּעֶרֶב
עַל הַטּוֹב וְהָרַע שֶׁבּוֹ.

וְיָדַעְנוּ הֵיטֵב, כִּי הַגְּבוּל הוּא
קָרוֹב, וְאָסוּר לָנוּ שָׁם.
אָבִי הִתְפַּלֵּל: וַיְכֻלֻּוּ
הָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם.

צָבָא וְהָאָרֶץ הֶאֱפִילוּ,
עוֹד מְעָט וְכָבֶה הָאוֹר.
הַמִּצְוָה בָּהּ שָׁמַיִּם הִתְחִילוּ
שוּב הַשְּׁנַיִם צְרִיכִים לִגְמֹר

 

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ

עָנָנִי בַּמֶּרְחַב יָהּ: