אושפיזין ואושפיזות

מכניסים אורחים לסוכה

אושפיזין ואושפיזות


אַבְרָהָם וְשָׂרָה. יִצְחָק וְרִבְקָה. יַעֲקֹב וְלֵאָה. יוֹסֵף וְרָחֵל. מֹשֶׁה וּמִרְיָם. אַהֲרֹן, שִׁפְרָה וּפּוּעָה. תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִילָאִין. תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין קַדִּישִׁין.

אחד ממנהגי החג הרבים בסוכות הוא הזמנת אורחים לסוכה. מלבד האורחים הממשיים אנחנו מזמינים גם אורחים רוחניים – האושפיזין. האושפיזין הם שבעת אבותינו הקדמונים הבאים לבקרנו בכל אחד מימי החג. בימינו אנחנו מוזמנות להוסיף לצד האושפיזין הגברים גם אושפיזות. לפי אחת ההצעות, מונה רשימת האושפיזות את שרה, מרים, דבורה, אביגיל, חנה, חולדה ואסתר.

ברכת אושפיזין ואושפיזות

איך מארחים אושפיזין – מקור:

"לכך נהגו ישראל, שכשנכנסים לסוכה וקודם שיושבים לשלחן, מזמינים את האושפיזין דרך כבוד, ואומרים: 'עולו אושפיזין', 'אזמן לסעודתי אושפיזין עלאין (אורחים נעלים). בבקשה ממך – וקורא בשם אורחי היום, ומונה את שמות כל שאר ששה האושפיזין הבאים עם אורח היום. ומכינים כסא נאה בסוכה ופורסים עליו מפה יפה ומניחים עליו ספרים ואומרים: 'זה כסא של אושפיזין'. וכן מדליקים נר לכבוד האושפיזין. כיון שסוכת החג היא אכסניה לאושפיזי מעלה לכן ראוי ליושב בסוכה שיזמין לסעודתו גם אושפיזי מטה, בשר ודם, אורחים עניים שיבואו ליסב עמו על שלחנו בסוכה, ליתן קורת רוח לאושפיזי מעלה ששמחים עם אושפיזי מטה". 

אליהו כי טוב ספר התודעה, פרק שביעי

מי הן האושפיזות – מקור

ועמדו עליו (=על עם ישראל) שבע נביאות – מי הן? שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר.

שרה – …שסכתה ברוח הקדש…

מרים – …שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך.

דבורה – שכתוב: 'וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת' (שופטים ד, ד).

חנה – שכתוב: 'וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה…' (שמואל א ב, א). [אמרה] 'רמה קרני' ולא [אמרה] 'רמה פכי' [כי ניבאה כך]: דוד ושלמה שנמשחו בקרן – נמשכה מלכותן; שאול ויהוא שנמשחו בפך – לא נמשכה מלכותן…

אביגיל – … אמר לה [דוד]: 'וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ, וּבְרוּכָה אָתְּ: אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה, מִבּוֹא בְדָמִים' (שמואל א כה, לג)…

חולדה – שכתוב: 'וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה, אֶל-חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה' וגו' (מלכים ב כב, יד)…

אסתר – שכתוב: 'וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת' (אסתר ה, א): 'בגדי מלכות' היה צריך לומר! אלא שלבשתה רוח הקדש…

*

בבלי מגילה יד א-ב, בתרגום לעברית


סדר אושפיזין לסוכה

בלילות  החג כשנכנסים לסוכה לפני הארוחה מזמינים את האושפיזין:

תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִילָאִין, תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין קַדִּישִׁין.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי וְאִמּוֹתַי. שֶׁתַּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ בּינֵינוּ וְתִפְרוֹש עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. יְהִי רָצוֹן שֶבִּזְכוּת מִצְוַת סֻכָּה וּמִצְוַת ְהַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַיְּמִים תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשּׁוּבוֹת לָרְעֵבִים וְלַצְמֵאִים. תֶּן לַהֶם לַחְמָם וּמֵימָם וְתֶּן לַנוּ זְכוּת לָשֶׁבֶת וְלַחֲסוֹת בְּצֵל כְּנָפֶךָ. וּתְזַכֵּנוּ לֵישֵׁב יָמִים רַבִּים עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ז ח)

אֲזַמִין לִסְעוּדָתִי אוּשְׁפִּיזִין עִילָאִין / אַזְמִין לִסְעוּדָתִי אוֹרְחִים יְקָרִים:

יום א': אַבְרָהָם וְשָׂרָה.

יום ב': יִצְחָק וְרִבְקָה.

יום ג': יַעֲקֹב וְלֵאָה

יום ד': יוֹסֵף וְרָחֵל.

יום ה': מֹשֶׁה וּמִרְיָם.

יום ו': אַהֲרֹן, שִׁפְרָה וּפּוּעָה.

יום ז': דָּוִד וְרוּת.

לאחר שמזמינים  את האושפיזין של כל יום ויום מוסיפים אליהם את האושפיזין של הימים הקודמים. לדוגמא ביום האחרון :

וְאִתָם אַבְרָהָם וְשָׂרָה. יִצְחָק וְרִבְקָה. יַעֲקֹב וְלֵאָה. יוֹסֵף וְרָחֵל. מֹשֶׁה וּמִרְיָם. אַהֲרֹן, שִׁפְרָה וּפּוּעָה. תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִילָאִין. תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין קַדִּישִׁין.

כשיוצאים מן הסוכה בפעם האחרונה אומרים:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיָּשַׁבְנוּ בְּסֻכָּה זוֹ כֵּן נִזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסֻכַּת הַשָּׁלוֹם שֶׁתִּפְרֹשׂ עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְרוּשָׁלָיִם. 

*

ערך הרב יהורם מזור – המכון הליטורגי
דילוג לתוכן