יום הכיפורים
הזכרת נשמות

יתגדל ויתקדש שמה רבא

ביו הכיפורים שבו אנחנו מתפללים להיכתב בספר החיים ושואפים להיות ראויים להם אנחנו לוקחים רגע לחשוב על מי שלא זכו להיכתב לחיים וכבר אינם איתנו. אלו שאינם מזכירים לנו את הזכות של להיות בחיים ואת השאיפה להיות רואיים לזכות הזו.

 

מוזמנים לקרוא על התפילות השונות של הזכרת נשמות  קטעי השראה בנושא, ולהתחבר לחג מהבית.

שבירותם של החיים

ביום כיפור לפי המסורת היהודית נחתם גורלם של שני האדם, אנו מתפללים להירשם בספר החיים, ומודעים יותר מתמיד לשברירותם של החיים ושאנו כענן כלה, וכציץ חולץ, משולים כחרס הנשבר. לכן אין זה מפליא שאנו נוהגים גם להתפלל על נשמות המתים אחרי קריאת התורה לפני מוסף או במהלך תפילת המנחה לפני נעילה . נהוג להזכיר נשמת אב ואם, אח ואחות, אשה ובנים שמתו, ונשמות הקרובים.

בקהילות התנועה הרפורמית מתפללים גם עבור חללי צה"ל ונספים נוספים. התפילה המיוחדת כוללת: "יזכור"," אל מלא רחמים" וכמובן "קדיש". בחלק מן הקהילות נוהגים לצאת אלה שיש להם אב ואם בחיים. התפילה החותמת היא תפילת הקדיש הנאמרת בשפה הארמית ובנוכחות של מנין אנשים בוגרים (מעל גיל מצוות). בקהילות היהדות המתקדמת סופרים גברים ונשים למניין, ומובן כי גם נשים מוזמנות לומר את הקדיש לזכר יקיריהן.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ 
וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.

כוונות להזכרת נשמות

י

שנה דרשה חסידית, שאברהם יהושע השל אהב לצטט,המתארת שלוש רמות של שכול.  
הרובד הראשון הוא הדמעות, הבכי, האופן הפשוט והשכיח ביותר שדרכו אנו מביעים צער.  
הרובד השני,  מעט נעלה יותר, הוא השתיקה. 
הרובד השלישי,  הנעלה ביותר לפי הדרשה,  הוא השיר.

הבכי-  הוא הכאב שלנו, השתיקה-  האומץ שלנו,  ואילו השיר הוא חיינו.   
אנו מהללים את אלה שאפשרו לנו חיים והעניקו לחיים משמעות-  באמצעות השיר. 
אין לנו יכולת לכבוש את המוות, אך גם לא נוכל להימלט מן השכחה. מי שמנסה להילחם בשכחה ולזכור את המתים, סופו ששוכח את החיים.

 

הרב מרשל מאייר

 

 הצעה להזכרת נשמות

לאב/בעל/בן/אח:

 יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמַת....  אָבִי מוֹרִי / בעלי / בני /אחי / שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. אנא,  תְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים תחת כנפי השכינה, עִם כל החסידים והישרים והתמימים. תהי מנוחתו כבוד, יהלך צדקו לפניו. יהוה הוא נחלתו. וינוח בשלום על משכבו וְנֹאמַר אָמֵן:

 

לאם/אשה/בת/אחות:

יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמַת .... אִמִּי מוֹרָתִי / אשתי /בתי /אחותי/  שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ.  אנא, תְּהֵי נַפְשׁה צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים תחת כנפי השכינה ,עִם כל החסידים והישרים והתמימים. תהי מנוחתה כבוד, יהלך צדקה לפניה. יהוה הוא נחלתה. ותנוח בשלום על משכבה וְנֹאמַר אָמֵן:

 

בעבור יתר הקרובים: 

יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמות קרובי וידידי, שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם, אנא, תְּהֵיינה נַפְשׁותם צְרורות בִּצְרוֹר הַחַיִּים תחת כנפי השכינה ,עִם כל החסידים והישרים והתמימים. ותהי מנוחתם כבוד, וינוחו בשלום על משכבם וְנֹאמַר אָמֵן

בעבור חללי השואה ומערכות ישראל:

יִזְכֹּר עם ישראל אֶת בניו ובנותיו הנאמנים והאמיצים, חיילי צבא ההגנה לישראל, וכל לוחמי המחתרות וחטיבות הלוחמים במערכות העם, אשר חרפו נפשם ונפלו במלחמות על תקומת ישראל. 

יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים ועל חמדת הגבורה ועל קדושת הרצון ועל מסירות הנפש אשר נספו במערכה הכבדה.

יהיו גיבורי מלחמות ישראל עטורי הניצחון חתומים בלב ישראל לדור דור. ונאמר: אמן.

"שלשה שמות נקראו לו לאדם: אחד - מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד- מה שקוראין לו בני אדם, ואחד - מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו"

 מדרש תנחומא פרשת ויקהל, פרק לה, סימן א 

 

אל מלא רחמים

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה
בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים
לנִשְׁמות חברינו ויקירינו שהלכו לעולמם.
אנא בַּעַל הָרַחֲמִים הַסְתִּירם בְּסֵתֶר כְּנָפיך לְעוֹלָמִים, וּצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמותם.
יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתם, וְיָנוּחו בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבם, וְנֹאמַר אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.

קדיש

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא, בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּיתיִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. 

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַֹם וְיִתְנשֵַּאׂ וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא (בעשרת ימי תשובה מוסיפים: וּלְעֵלָּא) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמןֵ.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, (נוסח ספרד: חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָה וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה, וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה) עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל (נוהגים להוסיף: ועְַל כלָּ יושְֹׁבֵי תֵּבֶל), ואְִמְרו אָמֵן.

קדיש מתורגם

יתְִגדַַּלּ ויְתְִקַדַשּׁ שְׁמו הַגדָּולֹ, בָעּולָֹם שֶׁבָרָּא כרְִּצונֹו,ֹ ויְמְַלִיך מַלְכותּו,ֹ בְחַּייֵכּםֶ ובִּימֵיכםֶ ובְּחַייֵ כלָּ בֵיּת ישְִרָׂאֵל
בִמְּהֵרָה ובִּזמְַן קָרובֹ, ואְִמְרו אָמֵן.
יהְִי שְׁמו הַגדָּולֹ מְברָֹך לְעולָֹם ולְּעולְֹמֵי עולָֹמִים.
יתְִבָרַּך ויְשְִׁתַּבַחּ ויְתְִפָּאַר ויְתְִרומַֹם ויְתְִנשֵַּאׂ ויְתְִהַדָרּ ויְתְִעַלֶהּ ויְתְִהַלָלּ שְׁמו שֶׁל הַקָּדושֹׁ בָרּוךּ הואּ, הַנעֲַּלֶה (בעשרת ימי
תשובה מוסיפים: והְַנשְִּגׂבָּ) מִכלָּ הַבְרָּכותֹ והְַשִּׁירותֹ, הַתִּשְׁבָחּותֹ והְַנחֶָּמותֹ, הַנאֱֶּמָרותֹ בָעּולָֹם, ואְִמְרו אָמֵן.
יהְֵא שָׁלוםֹ רַב מִן הַשַָּׁמַיםִ, )נוסח ספרד: חַייִםּ ושְבַֹׂע, ויִשׁועָּה ונְחֶָמָה, ומִּפְלָט ורְּפואָּה, וגּאְֻלָהּ וסְּלִיחָה, וכְפַָּרָה ורְֶוחַ
והְַצָלָּה), לָנו ולְּכלָ עַמּו ישְִרָׂאֵל, ואְִמְרו אָמֵן.
עושֶֹהׂ שָׁלוםֹ בִמְּרומָֹיו, הואּ יעֲַשֶהׂ שָׁלוםֹ עָלֵינו, ועְַל כלָּ ישְִרָׂאֵל (נוהגים להוסיף: ועְַל כלָּ יושְֹׁבֵי תֵּבֶל) ואְִמְרו אָמֵן.

קדיש

 

יתְִגדַַלּ ויְתְִקַדַשּׁ
הָרֶגבֶ שֶׁקָּרַס
בְפַּלחַ מַחֲרֵשָׁה
הָאֲדָמָה הַקָּשָּה
יתְִהַדֵרּ ויְתְִּעַלֶהּ – הֶעָלֶה
שֶׁלִבְּלֵב, והְורִֹיק הֶאְדִיֹם – ונְשַָׁר.
יתְִּרומֵֹם ויְתְִנשֵַּאׂ
הַנוּשֵֹאׂ בַמַּּשָּאׂ
ובִּכרְעַֹ דַרְּכוּ גםַּ דַרְּכיִּ נרְִמְסָה.
יתְִבָרַּך ויְשְִׁתַּבֵחּ קולֹ הַיחִָּיד
עִם קולֹ הָרַבִיּם
יתְִגדַַלּ ויְתְִקַדַשּׁ
הַיחִָּיד בְיּחִודּו.ֹ


שלמה עובד